HE/Prabhupada 0250 - פעל למען קרישנה, לא למען עניינך האישי
הרצאה על בּ.ג. 2.6 -- לונדון, 6 באוגוסט, 1973
אז בעיה זו של לחימה... עלינו להבין שרוח הלחימה היא שם בכל אחד. אינך יכול למנוע אותה, אינך מסוגל לעצור אותה. אנחנו לא אומרים לעצור. הפילוסוף הַמָאיָאוָאדִי אומר "אתה תעצור דבר זה", אמנם זה לא אפשרי. אינך יכול לעצור. מפני שאתה ישות חיה, יש לך את כל הנטיות הללו. איך תוכל לעצור זאת? אמנם עליה להיות מנוצלת כראוי. זה הכל. יש לך את רוח הלחימה. כיצד לנצל אותה? כן. נַרוֹתְתַמַה דָאסַה טְהָאקוּרַה ממליץ, קְרוֹדְהַה בְּהַקְתַה-דְוֵשִׁי-גַ'נֵא: "אלו שמקנאים באלוהים או בדבק של אלוהים, תוכל לנצל את כעסך עליהם." תוכל לנצל. על הכעס לא תוכל לוותר. העסק שלנו הוא כיצד לנצל אותו. זו תודעת קְרּישְׁנַּה. על הכל להיות מנוצל. אנו לא אומרים "אתה תעצור את זה, תעצור את זאת." לא. אתה... קְרּישְׁנַּה אומר, יַת קַרוֹשׁי, יַג' ג'וּהוֹסי, יַד אַשְׂנָאסי יַת תַפַּסְיַסי קוּרוּשְׂוַה תַד מַד-אַרְפַּנַם (בּ.ג. 9.27). יַת קַרוֹשׁי. קְרּישְׁנַּה לא אומר "אתה תעשה כך, אתה תעשה את זאת." הוא אומר, "כן כל מה שתעשה, אבל התוצאה צריכה לבוא אלי." אז כאן המצב הוא שֶׁאַרְג'וּנַה צריך להילחם לא עבור עצמו, אבל הוא חושב רק במונחים של עצמו. הוא אומר, תֵא אַוַסְתְהיתַאּ פְּרַמוּקְהֵא דְהָארְתַרָאשְׁטְרָאהּ, יָאן אֵוַה הַתְוָא נַה ג'יגִ'יוישָׁאמַס: (בּ.ג. 2.6). "אלו אחים שלי, קרובים. אם הם מתים... אנחנו לא מעוניינים למות. עתה הם עומדים מולי. האם עלי להרוג אותם?" אז עדיין הוא חושב במונחים של סיפוקו האישי. הוא מכין את הרקע - כיצד אנשים מטריאליסטים, הם חושים במונחים של סיפוק אישי. אז על זאת עליו לוותר. במקום סיפוק אישי, סיפוקו של קְרּישְׁנַּה. זאת תודעת קְרּישְׁנַּה. כל מה שתעשה, זה לא משנה. עליך לבחון זאת, האם אתה עושה זאת למען קְרּישְׁנַּה. זאת השלמות שלך. לא רק שלמות, זאת השלמות של המשימה שלך של חיי אדם. חיי האדם נועדו למטרה זאת. מפני שמתחת לחיי אדם, חיי חיה, הם מאומנים, שלמות של עינוג חושים, סיפוק אישי. אין להם תחושה כזאת "גם על חיות אחרות..." כשישנו מאכל כלשהו, כלב אחד, הוא יחשוב "כיצד אני יכול להשיג זאת?" הוא לעולם לא יחשוב כיצד כלבים אחרים יהיו מסוגלים לקבל זאת. זה לא טבע חייתי. טבע בעל החיים פירושו סיפוקו האישי. אין שאלה של "חבר שלי, קרובי המשפחה שלי." לעתים, הם לא משתפים זאת אפילו אלה הצאצאים שלהם. ייתכן וראית זאת. אם ישנו אוכל כלשהו, הכלב ומצד זה גם גורי הכלב, כולם מנסים לצודד בעצמם. זה חייתי. אז כשדבר זה משתנה לִקְרּישְׁנַּה, אלו חיי אדם. זו ההבחנה בין חיי חיה לאדם. אז זה גם קשה מאוד. לכן כל החינוך שם, בְּהַגַוַד-גִיתָא, איך לחנך אנשים, "פעל עבור קְרּישְׁנַּה, פעל למען אלוהים, לא לסיפוקך האישי. אחרת תהיה משם כָּבוּל." יַגְ'נָֿארְתְהָאת קַרְמַנַּהּ אַנְיַתְרַה לוֹקוֹ 'יַםּ קַרְמַה-בַּנְדְהַנַהּ (בּ.ג. 3.9). כל דבר שתעשה, תהיה לכך תגובה כלשהי, ועליך ליהנות או לסבול ממנה. כל דבר שתעשה. אמנם אם תעשה זאת למען קְרּישְׁנַּה, אין יותר תגובה. זה החופש שלך. יוֹגַהּ קַרְמַסוּ קַוּשַׂלַם (בּ.ג. 2.50). זה מצוין בַּבְּהַגַוַד-גִיתָא. יוֹגַה, כשאתה במגע עם קְרּישְׁנַּה, זה הסוד להצלחה. ועולם חומרי זה, לעבוד... אחרת, כל מה שאתה עושה, כל מה שאתה עמל... תהיה לכך תגובה כלשהי ותיאלץ ליהנות או לסבול.
אז כאן שוב, אותו הדבר. אַרְג'וּנַה חושב במונחים, נַה צַ'יְתַד וידְמַהּ קַתַרַן נוֹ גַרִייוֹ (בּ.ג. 2.6). אז הוא נסער, "איזה מהם, איזה צד יהיה מהולל? האם אחדול מלחימה, או לא אילחם?" אז בפסוקים הבאים יהיה זה ברור... כשאתה בסערה כזאת, "מה לעשות ומה לא לעשות," אז כדי לקבל כיוון נכון, עליך להתקרב אל המורה הרוחני. זה יעשה בפסוק הבא. ארג'ונה יאמר "אני לא יודע. עתה אני נסער. למרות שאני יודע שזו חובתי כִּקְשַׁתְרייַה להילחם, עדיין אני מהסס. אני מהסס בחובתי. לפיכך אני נסער. אז קְרּישְׁנַּה, לכן אני מתמסר ונכנע לך." קודם כל הוא הוא רק דיבר כידיד. עתה הוא יהיה מוכן לקבל שיעור מִקְרּישְׁנַּה.