HE/BG 6
את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק
פסוק 6.1: אישיות אלוה העילאי אמר: מי שאינו קשור לפירות מעשיו ופועל מתוך חובה הוא בשלב הנזירות והוא היוגי האמיתי, ולא מי שאינו מצית אש ואינו ממלא כל חובה.
פסוק 6.2: הו בן פָּאנְּדּוּ, דע כי זו אשר קרויה פרישות, זהה ליוגה, או התחברות עם העליון, שהרי איש אינו יכול להיות יוגי כל עוד לא ויתר על התשוקה לעינוג חושים.
פסוק 6.3: למתחיל ביוגת שמונה השלבים, נחשבת פעילות לאמצעי; ולמתקדם ביוגה, נחשבת הפסקת כל פעילות חומרית לאמצעי.
פסוק 6.4: אדם נחשב למתקדם ביוגה בשעה שהוא מוותר על כל תשוקה חומרית ואינו פועל לצורך הנאות חושים, גם לא עוסק בפעילות תועלתנית.
פסוק 6.5: על האדם לגאול עצמו בעזרת מֶחשָבו, ולא לדרדרו. המֶחשָב הוא ידיד הנשמה המותנית, כמו גם אויבה.
פסוק 6.6: למי שגבר על מֶחשָבו, יהיה לו המֶחשָב לטוב שברֵעים, אולם למי שנכשל בכך, יישאר הוא הנורא שבאויבים.
פסוק 6.7: מי שגבר על מֶחשָבו נוכח בנשמת-העל. זאת כיוון שהשיג שלווה. לאדם שכזה – שמחה וצער, חום וקור, כבוד וקלון – הכול זה היינו-הך.
פסוק 6.8: נאמר שאדם הגיע להגשמה עצמית ונקרא יוגי (או בקי בנסתר) בשעה שהוא מסופק כולו בזכותם של ידע והבנה פנימית. אדם כזה שרוי בנשגב ומושל בעצמו. הכול אז – חצץ, אבן או זהב – שווה בעיניו.
פסוק 6.9: אדם נחשב מתקדם עוד יותר, בשעה שבליבו יחס שווה לדורשי טוב ישרי-דרך, לגומלי חסד מיטיבים, לבלתי מעורבים, לבוררים, לצרי עין, לידידים ואויבים, ולצדיקים וחוטאים.
פסוק 6.10: על החותר לנשגב להעסיק תמיד את גופו, מֶחשָבו ועצמיותו בפעילות שקשורה לעליון. עליו לחיות בפרישות, במקום מבודד, ולהקפיד למשול במֶחשָבו. עליו גם להשתחרר מכל תשוקה ותחושת בעלות.
פסוקים 6.11-12: על-מנת לתרגל יוגה, צריך לפנות למקום מבודד. צריך אז לפרוש על הקרקע עשב קוּשַׂה ולכסותו בעור צבי ובבד רך. אל לו למקום המושב להיות רם מדי או נמוך מדי, ומן הראוי להתקינו במקום קדוש. על היוגי להתיישב עליו ישיבה יציבה ולתרגל יוגה למען טיהור הלב, תוך שליטה במֶחשָב, בחושים ובפעולות, ועל-ידי מיקוד המֶחשָב בנקודה אחת בלבד.
פסוקים 6.13-14: על האדם לזקוף את גופו, צווארו וראשו בקו ישר, ולנעוץ מבטו ביציבות בקצה אפו. ואז, במֶחשָב רגוע ומרוסן, משולל כל פחד, וחופשי לחלוטין מחיי מין, עליו להגות בי בתוך הלב ולהופכני למטרת חייו העליונה.
פסוק 6.15: על-ידי שליטה מתמדת בגוף, במֶחשָב ובפעולות, חדל היוגי בעל המֶחשָב המרוסן מקיום חומרי ומגיע לממלכת אלוהים (או למשכנו של קְרּישְׁנַּה).
פסוק 6.16: הו אַרְג'וּנַה, איש אינו יכול להיות יוגי אם הוא מפריז באכילה או ממעיט מדי, או ישן יתר על המידה או פחות מן הדרוש.
פסוק 6.17: מי שהרגלי אכילתו, שנתו, עינוגיו ועבודתו סדירים, יכול באמצעות תרגול היוגה להפיג כל מצוקה חומרית.
פסוק 6.18: יוגי שבאמצעות תרגול היוגה מטיל משמעת על פעילות מֶחשָבו ומתעלה לנשגב – עם שהשתחרר מכל תשוקה חומרית – נאמר עליו שהתבסס היטב ביוגה.
פסוק 6.19: היוגי שמֶחשָבו נשלט, הנו יציב תמיד בהגותו בעצמי העילאי (פַּרַמָאתְמָא), ממש כשם שעששית אינה מהבהבת במקום ללא רוח.
פסוקים 6.20-23: בשלב השלמות שנקרא טראנס, או סַמָאדְהי, מנוּע המֶחשָב לחלוטין, על-ידי תרגול היוגה, מכל פעילות חומרית. שלמות זו מאופיינת ביכולתו של האדם לראות את העצמי באמצעות המֶחשָב הטהור ולהתענג ולעלוץ בעצמי. במצב זה של חדווה, הוא זוכה באושר עילאי אינסופי, שנחווה באמצעות חושים נשגבים. מעוגן כך, הוא אינו סוטה מן האמת לעולם. ובהגיעו לכך, הוא יודע שאין למעלה מזה. לאחר שהתמקם בעמדה שכזו, לעולם אין הוא מתערער עוד, אפילו בשעת המשבר הקשה ביותר. זו אכן, הגאולה האמיתית מכל המצוקות שמקורן במגע עם החומר.
פסוק 6.24: תרגול היוגה צריך להיעשות מתוך החלטיות ואמונה, מבלי לסטות מהדרך. על האדם לנטוש את כל תשוקותיו החומריות, שהן בסך הכול יצירי מֶחשָבו, ואז, באמצעות המֶחשָב, לשלוט בחושים כולם.
פסוק 6.25: בעזרת תבונה שנתמכת באמונה שלמה, חייב האדם להתקדם בהדרגה, צעד אחר צעד, אלֵי טראנס. במצב זה על מֶחשָבו להתמקד בעצמי בלבד, מבלי לחשוב על דבר זולת זה.
פסוק 6.26: על האדם להחזיר את מֶחשָבו מכל מקום שאליו הוא נודד בגלל טבעו ההפכפך והבלתי יציב, ולהשיבו תחת שליטת העצמי.
פסוק 6.27: יוגי אשר מֶחשָבו ממוקד בי, זוכה בשלמות העליונה של אושר נשגב. מאחר שהתעלה מעל למידת הלהיטות והוא מבין את זהותו האיכותית עם העליון, הרי שהוא פטור מכל תגובה למעשי עברו.
פסוק 6.28: היוגי ששולט בעצמו ועוסק בתרגול יוגה תמיד, משתחרר אז מכל טומאה חומרית, ומגיע לשלב העליון של אושר מושלם בשירות נשגב ואוהב לאל.
פסוק 6.29: היוגי האמיתי רואה אותי בישויות כולן, ואת כל הישויות בי. מי שהגיע להגשמה עצמית, רואה אותי, העליון האחד, בכול.
פסוק 6.30: לעולם איני אובד למי שרואה אותי בכול, ורואה הכול בי. גם הוא לעולם אינו אובד לי.
פסוק 6.31: בשעה שיוגי שכזה, שמשרת וסוגד לנשמת-העל, יודע שאני זהה לנשמת-העל, הרי שהוא נשאר בי תמיד, בכל מצב.
פסוק 6.32: הו אַרְג'וּנַה, יוגי מושלם הוא מי שתוך השוואה עם עצמו, רואה את איכותן האמיתית של כל הישויות, בשמחתן וביגונן.
פסוק 6.33: אַרְג'וּנַה אמר: הו מַדְהוּסֻוּדַנַה, שיטת היוגה שתיארת בקצרה נראית לי בלתי מעשית וקשה עד מאוד, שהרי המֶחשָב חסר מנוח והפכפך.
פסוק 6.34: הו קְרּישְׁנַּה, ומשום שהמֶחשָב חסר מנוח, סוער, עיקש ורב עוצמה, אני סבור שלהכניעו קשה יותר מלרסן את הרוח.
פסוק 6.35: שְׂרִי קְרּישְׁנַּה אמר: הו בן קוּנְתִי גיבור-חיל, קשה אמנם לרסן את המֶחשָב חסר המנוח, אולם זה אפשרי על-ידי תרגול הולם והתנתקות.
פסוק 6.36: מי שמֶחשָבו אינו מרוסן – הגשמה עצמית היא משימה קשה מאוד עבורו. בעוד שמי ששולט במֶחשָבו וחותר בדרך הנכונה – הצלחתו מובטחת. זו דעתי.
פסוק 6.37: אַרְג'וּנַה אמר: הו קְרּישְׁנַּה, מהו גורלו של יוגי שלא הגיע להצלחה, שהתחיל בתהליך ההגשמה העצמית באמונה, אולם אחר כך, שטוף גשמיות, הרפה מן הניסיון ולא הגיע לשלמות בנסתר?
פסוק 6.38: הו קְרּישְׁנַּה גיבור החיל, אדם שסטה מן הנתיב הנשגב, האין הוא מידרדר מכל הצלחה, רוחנית כחומרית, וכלֶה כענן שנסחף, המשולל כל מעמד?
פסוק 6.39: הו קְרּישְׁנַּה, אלה ספקותיי, אנא עקור אותם משורשיהם. מלבדך איש לא יכול לסלקם.
פסוק 6.40: אישיות אלוה העילאי אמר: בן פְּרּיתְהָא, יוגי אשר עוסק בפעילות מבורכת אינו פוגש בכיליון, לא בעולם זה גם לא ברוחני; על עושה הטוב ידידי, לעולם אין העוול גובר.
פסוק 6.41: לאחר שנים רבות רבות של עינוגים בכוכביהן של ישויות החיים הצדיקות, נולד היוגי שנכשל למשפחת אנשים ישרי-דרך או למשפחה עשירה ומיוחסת.
פסוק 6.42: או שהוא נולד (אם נכשל לאחר תרגול ממושך של יוגה) למשפחה של אנשים ששרויים בנשגב וחכמתם רבה. אין ספק שלידה כזו נדירה בעולם זה.
פסוק 6.43: הו בן קוּרוּ, בלידה זו הוא מעורר את תודעתו הרוחנית מחייו הקודמים, ומנסה להוסיף ולהתקדם לעבר הצלחה מלאה.
פסוק 6.44: בזכות תודעתו הרוחנית מחייו הקודמים הוא נמשך כמאליו לעקרונות היוגה – אפילו מבלי לחפש אחריהם. מחפש-אמת סקרן שכזה שרוי מעבר לפולחניות ולטקסיות שבכתבי הקודש.
פסוק 6.45: וכאשר חותר היוגי, תוך מאמץ כן, להתקדמות נוספת, ולבו מתנקה מכל טומאה, או אז, לאחר לידות רבות רבות של תרגול, הוא מגיע לבסוף לשלמות, ומשיג את המטרה העילאית.
פסוק 6.46: היוגי נעלה מן הסגפן הפרוש, מהחוקר הנסיין ומהפועל למען טובת הנאה. לכן אַרְג'וּנַה, היֵה בכל עת יוגי.
פסוק 6.47: ומכל היוגים, מי שמאמין בי באמונה גדולה ובלתי מעורערת, שהוגה בי בתוכו ומגיש לי שירות אוהב ונשגב – הוא הקרוב והמאוחד עימי ביותר ביוגה, והוא הנעלה מכולם. זו דעתי.