HE/BG 15
את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק
פסוק 15.1: אישיות אלוה העילאי אמר: נאמר שקיים עץ בניאן אשר חי לעד, שמשלח שורשיו מעלה וענפיו מטה, ועליו הם המזמורים הוֵדיים. יודע עץ זה הנו יודע הוֵדות.
פסוק 15.2: ענפיו של העץ מסתעפים מטה ומעלה, וניזונים משלוש מידות הטבע. שריגיו הם מושאי החושים. העץ מצמיח גם שורשים מטה, ואלה סבוכים בפעילות התועלתנית של החברה האנושית.
פסוקים 15.3-4: בעולם זה לא ניתן לתפוס את מבנהו האמיתי של העץ. איש אינו מסוגל להבין היכן אחריתו, היכן ראשיתו, או היכן מונחים יסודותיו. אולם בהחלטיות, בנשק ההתנתקות, יש לגדוע עץ עב-שורשים זה, ואז לצאת ולחפש אחר אותו מקום שמי שמגיע אליו, לא שב עוד לעולם; ושם, להתמסר לאותו אישיות אלוה שממנו התחיל הכול וממנו התרחב הכול, מאז ימות עולם.
פסוק 15.5: מי שמשוחררים מיוקרה כוזבת, אשליה וחברה רעה, שמבינים את הנצחי, משוללים תאווה חומרית, וחופשיים משניוּת השמחה והצער; מי שאינם מבולבלים ויודעים כיצד להתמסר לאישיות אלוה – אלה מגיעים לממלכה נצחית זו.
פסוק 15.6: לא שמש, לא ירח, גם לא אש או חשמל מאירים את משכני העילאי. מי שמגיעים אליו, לא שבים עוד לעולם חומרי זה.
פסוק 15.7: ישויות החיים בעולם מותנה זה הנן חלקיקים נצחיים שלי. אלא שבגלל חייהן המותנים אלה נאבקות מרה עם ששת החושים, לרבות המֶחשָב.
פסוק 15.8: ישות החיים שבעולם החומרי נושאת מגוף לגוף את תפיסות חייה השונות, ממש כשם שהאוויר נושא ניחוחות. כך זו מקבלת גוף מסוים ונוטשת אותו, ושבה ומקבלת אחר.
פסוק 15.9: אותה ישות חיים שנכנסה בגוף גשמי אחר, זוכה אז בסוג מסוים של אוזניים, עיניים, לשון, אף וחוש מישוש, אשר מתקבצים סביב למֶחשָב. וכך זו מתענגת על מערכת מסוימת של מושאי חושים.
פסוק 15.10: הסכלים אינם מבינים כיצד נוטשת ישות החיים את גופה, גם אינם מבינים את מהות הגוף עליו זו מתענגת תחת מקסם מידות הטבע. אולם מי שעיניו אומנו בידע, רואה את כל זה.
פסוק 15.11: היוגים שחותרים להתקדמות ושרויים בהגשמה רוחנית, רואים כל זאת בבירור. לעומתם, מי שמֶחשָבם לא פוּתח ולא הגיעו להגשמה עצמית – אלה אינם מסוגלים להבין את המתרחש, גם אם ינסו.
פסוק 15.12: אני מקור אור החמה שמפזר את חשכת היקום כולו. אני גם מקור אור הלבנה ואור האש.
פסוק 15.13: אני חודר לכל כוכב וכוכב, ובאמצעות אוני אלה נשארים במסלולם. אני הופך לירח ומספק את עסיס החיים לירקות כולם.
פסוק 15.14: אני אש העיכול שבגופן של ישויות החיים. ומצטרף אני לאוויר החיים, הננשף והנשאף, כדי לעכל את ארבעת סוגי המזון.
פסוק 15.15: אני יושב בלב כול, וממני באים זיכרון, ידע ושִכחה. מן הוֵדות כולן, אותי יש לדעת. למעשה, אני הוא מחבר הוֵדָאנְתַה, ואני גם יודע הוֵדות.
פסוק 15.16: הישויות נחלקות לשתיים – אלה שמוּעדות ליפול, ואלה שאינן מוֹעדות לעולם. אלה שבעולם החומרי כולן נוטות למעוד, ובעולם הרוחני כולן אינן מוֹעדות.
פסוק 15.17: מלבד שתיים אלה, קיימת אישיות גדולה מכול, הנשמה העילאית, האל הבלתי מתכלה עצמו, שנכנס בשלושת העולמות ומקיימם.
פסוק 15.18: מאחר שהנני עילאי ונשגב לישויות המוֹעדות כמו גם לאלה שאינן מוֹעדות, ומאחר שאני הגדול מכול, הריני ידוע בעולם זה ובוֵדות כאותה אישיות עילאית.
פסוק 15.19: הו בן בְּהַרַתַה, מי שיודעני, ללא ספק, כאישיות העליונה – יודע הכול. או אז הוא עוסק כולו בשירותי המסור.
פסוק 15.20: הו הנקי מחטא, חלק זה הנו הכמוס ביותר מכל כתבי הוֵדות, ועתה הנני חושף אותו. מי שמבינו נהיה לחכם, ומאמציו יובילוהו לשלמות.