HE/BG 4
את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק
פסוק 4.1: אישיות אלוה, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, אמר: אני הוריתי מדע בלתי נכחד זה של יוגה לאל השמש, ויוַסְוָאן, ויוַסְוָאן הורה אותו למַנוּ, אבי האנושות, ומַנוּ הורה אותו לאיקְשְׁוָאקוּ.
פסוק 4.2: כך התקבל מדע נשגב זה דרך שושלת מורים, ובדרך זו הבינוהו המלכים הקדושים. אלא שבמרוצת הזמן השושלת נותקה, והמדע כפי שהוא, דומה שאבד.
פסוק 4.3: היום אני חושף לפניך מדע עתיק-יומין זה, שדן ביחסים עם העליון. זאת משום שאתה דְבֵקי ורעי, ויכול משום כך, להבין את רזיו הנשגבים.
פסוק 4.4: אַרְג'וּנַה אמר: כיצד זה שהורית לויוַסְוָאן את המדע הזה בראשונה, שהרי לידתו קדמה לשלך?
פסוק 4.5: אישיות אלוה אמר: הו מכניע האויב, לידות רבות רבות עברנו שנינו. אני יכול לזכור את כולן, ואילו אתה שכחת אותן!
פסוק 4.6: אף על פי שאיני נולד וגופי הנשגב אינו נפסד לעולם, ואף שאני אדון כל ישויות החיים, בכל עידן ועידן אני מופיע בדמותי המקורית, הנשגבת.
פסוק 4.7: בכל מקום וכל אימת שחלה הסתאבות ביישום הדת, הו נצר בְּהַרַתַה, וכפירה משתלטת – או אז אני מופיע.
פסוק 4.8: כדי לגאול את הצדיקים ולהכחיד את הכופרים, כמו גם כדי לשוב ולכונן את עקרונות הדת, אני עצמי מופיע עידן אחר עידן.
פסוק 4.9: הו אַרְג'וּנַה, מי שיודע את טבעם הנשגב של התגלותי ומעשי, אינו שב ונולד בעולם החומרי, לאחר נוטשו את גופו, אלא מגיע למשכני הנצחי.
פסוק 4.10: אנשים רבים בעבר השתחררו מכל זיקה חומרית, פחד וכעס, השתקעו בי כליל, ומצאו בי מקלטם. הם היטהרו בזכות ידיעתם אותי, ונמלאו באהבה נשגבת אלי.
פסוק 4.11: הו בן פְּרּיתְהָא, אני גומל לכול כפי התמסרותם לי, כולם פוסעים בנתיבי מכל בחינה.
פסוק 4.12: אנשים בעולם זה מחפשים אחר הצלחה בפעילות תועלתנית, וסוגדים משום כך לאלים-למחצה. ואכן, עד מהרה אלה זוכים בתוצאותיה של פעילות ארצית שכזו.
פסוק 4.13: ארבע מחלקות החברה האנושית נוצרו בידי בהתאם לשלוש מידות הטבע החומרי והעבודה המיוחסת להן. ואף שאני הוא יוצרה של שיטה זו, דע כי איני העושה, שהרי איני משתנה.
פסוק 4.14: שום עבודה לא משפיעה עלי, גם איני משתוקק לפירות מעשי. מי שמבין אמת זו אודותיי, גם הוא אינו מסתבך בתגובות העמל.
פסוק 4.15: כל הנשמות בנות החורין בימי קדם פעלו מתוך הבנה זו של טבעי הנשגב. לך אפוא בעקבותיהן, ובצע חובתך.
פסוק 4.16: אפילו אנשים רבי תבונה נבוכים בבואם לפסוק בין פעולה לאי-פעולה. עתה אסביר לך פעולה מהי, וידיעה זו תשחרר אותך מכל פורענות.
פסוק 4.17: מורכבות המעשים קשה מאוד להבנה. על כן חייב אדם לדעת כראוי מהי פעולה, מהי פעולה אסורה, ומהי אי-פעולה.
פסוק 4.18: מי שרואה אי-פעולה בפעולה ופעולה באי-פעולה, הוא החכם באדם. למרות מעורבותו בפעילויות שונות, הריהו שרוי בנשגב.
פסוק 4.19: מי שמאמציו כולם משוללים תשוקה לעינוג חושים, נחשב לבעל ידע מלא. החכמים אומרים עליו שהוא פועל שהתגובות למעשיו נשרפו כולן באש הידע המושלם.
פסוק 4.20: מאחר שנטש כל זיקה לתוצאות מעשיו, והוא שבע רצון ובלתי תלוי תמיד, הרי שאינו מבצע עוד פעולות אנוכיות, אף שממשיך ועוסק בפעילויות שונות.
פסוק 4.21: אדם בעל הבנה כזו פועל מתוך שליטה מוחלטת במֶחשָב ובתבונה. הוא מוותר על כל תחושת בעלות על קנייניו ועובד רק כנדרש למחייתו. מי שפועל כך, אינו מושפע עוד מתגובות החטא.
פסוק 4.22: מי שמסתפק בזכייה שבאה מאליה, פטור משניות ומקנאה, ויציב תמיד, בהצלחה ובכישלון – אף שהוא מבצע פעולות, אינו מסתבך בהן לעולם.
פסוק 4.23: פועלו של אדם שאינו קשור למידות הטבע החומרי ושרוי כולו בידע נשגב, מתמזג כולו בנשגב.
פסוק 4.24: מי ששקוע כולו בתודעת קְרּישְׁנַּה, אין ספק שיגיע לממלכה הרוחנית. זאת משום תרומתו המלאה לפעילות רוחנית, שבה המטרה מוחלטת וגם המינחה היא בעלת אותו טבע רוחני.
פסוק 4.25: ישנם יוגים שעובדים בשלמות את האלים-למחצה ומעלים להם מינחות שונות, וישנם שמעלים מינחות לאש הבְּרַהְמַן העליון.
פסוק 4.26: ישנם (הבְּרַהְמַה-צָ'ארִים הטהורים) שמקריבים את תהליך השמיעה ואת החושים באש השליטה במֶחשָב, ואחרים (שחיים חיי משפחה מווּסתים) שמקריבים את מושאי החושים באש החושים.
פסוק 4.27: אחרים, אשר מבקשים להגיע להגשמה עצמית על-ידי שליטה במֶחשָב ובחושים, מעלים את תפקודי החושים כולם ואת נשמת החיים כמנחה לאש המֶחשָב המרוסן.
פסוק 4.28: בנודרם נדרים חמורים, יש שזוכים בהארה על-ידי הקרבת קנייניהם, וישנם שזוכים בה באמצעות סיגופים קשים, או על-ידי תירגול שמונת שלביה של יוגת הנסתר, או באמצעות לימוד הוֵדות לצורך התקדמות בידע נשגב.
פסוק 4.29: ישנם גם כאלה, שעל-מנת להיוותר בטראנס, בוחרים בתהליך עצירת הנשימה. אלה מתרגלים זאת על-ידי הבאת תנועת הנשיפה אל תוך השאיפה, ואת השאיפה אל תוך הנשיפה. הם חדלים אז מכל נשימה ונשארים בטראנס. וישנם אחרים, שמקצצים באכילתם ומביאים כמינחה את נשיפתם לתוך עצמה.
פסוק 4.30: כל המבצעים הללו אשר יודעים את משמעות ההקרבה, מזדככים מתגובות החטא, ומאחר שטעמו את מתק תוצאות ההקרבות, הרי שהם מתקדמים לעבר מישור הנצח העילאי.
פסוק 4.31: הו הטוב בשושלת הקוּרוּ, ללא הקרבה לא יכול איש לחיות באושר על כוכב זה או בחיים אלה; מה תקווה לו אפוא בבאים?
פסוק 4.32: כל סוגי ההקרבה הללו מוצאים את אישושם בוֵדות, והם תולדה של סוגי עבודה שונים. ביודעך זאת, תהפוך לבן חורין.
פסוק 4.33: הו ממגר האויבים, הקרבה אשר מבוצעת בידע עדיפה על הקרבת קניינים חומריים, שהרי ככלות הכול, הו בן פְּרּיתְהָא, כל הקרבות העמל מגיעות לשיאן בידע נשגב.
פסוק 4.34: פנה למורה רוחני ונסה ללמוד ממנו את האמת. חקור אותו בכניעות והגש לו שירותך. מי שהגיעו להגשמה רוחנית יכולים להקנות לך ידע, כיוון שחזו באמת.
פסוק 4.35: ומשקנית ידע אמיתי ממורה ששרוי בהגשמה עצמית לא תשוב עוד ותיפול לאשליה שכזו, שהרי בזכות הידע הזה תראה שכל ישויות החיים אינן אלא חלק של העליון, או במילים אחרות, הן שלי.
פסוק 4.36: גם אם נחשב אתה לגדול החוטאים, בשעה שתימצא על ספינת הידע הנשגב, יעלה בידך לחצות את ים הייסורים.
פסוק 4.37: ממש כשם שאש הופכת עץ לאפר, שורפת אש הידע את התגובות לפעולות החומריות כולן.
פסוק 4.38: בעולם זה, דבר אינו זך וטהור כידע נשגב. ידע כזה הוא פרייה הבשל של כל תורת הנסתר. מי שמתרגל בשלמות שירות מסור יוכל בבוא העת להתענג עליו בתוככי עצמו.
פסוק 4.39: אדם בעל אמונה שהקדיש עצמו לידע נשגב והכניע את חושיו, זכאי לידע כזה. בהשיגו זאת, הוא זוכה עד מהרה בשלווה רוחנית עילאית.
פסוק 4.40: אולם הבורים וקטני האמונה, שמטילים ספק בכתבי הקודש – אלה אינם מתעלים לתודעת-אלוהים, אלא מידרדרים מטה. הנשמה הספקנית לא תמצא אושר בעולם זה, גם לא בבא.
פסוק 4.41: הו כובש העושר, מי שפועל בשירות מסור וויתר על פירות מעשיו, וספקותיו התנפצו באמצעות ידע נשגב – הריהו שרוי בנשגב, ואינו כבול עוד לתגובות למעשיו.
פסוק 4.42: לכן, הכֵה בנשק הידע את הספקות שעלו בלבך מחמת בורות. הו בְּהָארַתַה, מצוּיד ביוגה, קום והילחם.