HE/BG 1
את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק
פסוק 1.1: דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה אמר: הו סַנְֿגַ׳יַה, מה עשו בני ובני פָּאנְּדּוּ לאחר שהתקבצו, תאבים לקרב, באתר העלייה לרגל בקוּרוּקְשֵׁתְרַה?
פסוק 1.2: סַנְֿגַ'יַה אמר: הו מלך, לאחר שהמלך דוּרְיוֹדְהַנַה השקיף על צבאם של בני פָּאנְּדּוּ הערוך לקרב, הוא פנה אל מורו ואמר.
פסוק 1.3: הו מורי, הבט בצבאם האדיר של בני פָּאנְּדּוּ, אשר ערוך במיומנות כה רבה בידי תלמידך המחונן, בן דְרוּפַּדַה.
פסוק 1.4: בצבא זה מצויים קשתים רבים גיבורי חיל אשר שווים בכוחם לבְּהִימַה ואַרְג'וּנַה: לוחמים דגולים כיוּיוּדְהָאנַה, וירָאטַה ודְרוּפַּדַה.
פסוק 1.5: מצויים גם לוחמים נועזים ורבי עוצמה כדְהְרּישְׁטַקֵתוּ, צֵ'קיתָאנַה, קָאשׂירָאגַ'ה, פּוּרוּג'ית, קוּנְתיבְּהוֹגַ'ה ושַׂיְבְּיַה.
פסוק 1.6: מצויים שם יוּדְהָאמַנְיוּ רב העוצמה, אוּתְתַמַוּגָ'אהּ רב הכוח, בן סוּבְּהַדְרָא ובנידְרַוּפַּדִי. אנשי הצבא הללו כולם לוחמי מרכבה מעולים.
פסוק 1.7: ועתה, הטוב בבְּרָאהְמַנּים, הבה ואציג לפניך את המפקדים אשר מוכשרים במיוחד להנהיג את צבאותיי.
פסוק 1.8: אתה, בְּהִישְׁמַה, קַרְנַּה, קְרּיפַּה, אַשְׂוַתְתְהָאמָא, ויקַרְנַּה ובְּהֻוּרישְׂרַוָא בנו של סוֹמַדַתְתַה, כולכם הנכם לוחמים דגולים, שאינם מובסים בקרב לעולם.
פסוק 1.9: עוד רבים גבורי החיל שנכונים להשליך את חייהם מנגד עבורי. כולם מזוינים בשלל כלי נשק ומיומנים בתורת המלחמה.
פסוק 1.10: כוחנו עצום ורב ללא גבול, ואנו מוגנים כליל תחת ידו של בְּהִישְׁמַה הסב, בעודשכוחם של הפָּאנְּדַּוים, תחת הגנתו הזהירה של בְּהִימַה, מוגבל.
פסוק 1.11: עתה מוטל על כולכם, אשר ניצבים בעמדות ההגנה על מערכי הכוחות, לתת לבְּהִישְׁמַה הסב סיוע מלא.
פסוק 1.12: בְּהִישְׁמַה אמיץ הלב, שהיה זקן שושלת הקוּרוּ וסב הלוחמים, תקע אז בקונכיית ובקול אדיר שדמה לשאגת אריה, ונסך חדווה בלב דוּרְיוֹדְהַנַה.
פסוק 1.13: ואז פרצו לפתע בקול תרועה רמה קונכיות, תופים, שופרות, חצוצרות וקרנות, וצליליהם הצטרפו לרעש מחריש אוזניים.
פסוק 1.14: גם קְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה, ניצבים בצד שמנגד על מרכבה גדולה רתומה לסוסים לבנים, תקעו אז בקונכיותיהם הנשגבות.
פסוק 1.15: קְרּישְׁנַּה נשף בקונכייתו פָּאנְֿצַ'גַ'נְיַה; אַרְג'וּנַה נשף בשלו, דֵוַדַתְתַה; ובְּהִימַה הרעבתן, מבצען של משימות על-אנושיות, נשף בקונכייתו האימתנית פַּוּנְּדְּרַה.
פסוקים 1.18-16: הו מלך, המלך יוּדְהישְׁטְהירַה, בן קוּנְתִי, נשף בקונכייתו, אַנַנְתַויגַ'יַה, ונַקוּלַה וסַהַדֵוַה נשפו בסוּגְהוֹשַׁה ובמַנּיפּוּשְׁפַּקַה. הקשת הדגול מלכה של קָאשִׂי, הלוחם האמיץ שׂיקְהַנְּדִּי, דְהְרּישְׁטַדְיוּמְנַה, וירָאטַה, סָאתְיַקי הבלתי מנוצח, דְרוּפַּדַה, בניה של דְרַוּפַּדִי, והשאר, כגון בנה של סוּבְּהַדְרָא גיבור החיל – כולם נשפו איש איש בקונכייתו.
פסוק 1.19: קול תרועת הקונכיות הפך לשאון אדיר שהרעיד שמים וארץ, וזעזע את לב בני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה.
פסוק 1.20: ישוב במרכבתו, שדִגלה מעוטר בדמותו של הַנוּמָאן, דרך אז אַרְג'וּנַה, בן פָּאנְּדּוּ, את קשתו ועמד לשלח חציו. הו מלך, לאחר שהשקיף בבני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ובצבאם הערוך לקרב, הוא פנה אל קְרּישְׁנַּה ואמר.
פסוקים 1.22-21: אַרְג'וּנַה אמר: הו הבלתי כושל, נהג נא את מרכבתי אל בין שני הצבאות, כדי שאוכל להתבונן בלוחמים תְּאֵבֵי המלחמה שעמם אאלץ להתמודד בקרב אדיר זה.
פסוק 1.23: הבה ואחזה באלה שהתקבצו לקרב, משתוקקים להשביע את רצונו של בן דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה רע הלב.
פסוק 1.24: סַנֱגַ'יַה אמר: הו נצר בְּהַרַתַה, להוראתו של אַרְג'וּנַה, החל קְרּישְׁנַּה נוהג את המרכבה המעולה בין שני המחנות.
פסוק 1.25: או אז, בנוכחותם של בְּהִישְׁמַה, דְרוֹנַּה ושאר מצביאי העולם, אמר האל: הנה הבט פָּארְתְהַה, הקַוּרַוים כולם נאספו כאן.
פסוק 1.26: שם, בקֶרב שני מחנות הצבא, ראה אַרְג'וּנַה אבות, סבים, מורים, דודים מצדאמו, אחים, בנים, נכדים, ידידים, כמו גם חותנים ושוחרי טוב.
פסוק 1.27: למראה ציבור רב שכזה של ידידים וקרובים, נמלא בן קוּנְתִי חמלה ואמר.
פסוק 1.28: אַרְג'וּנַה אמר: קְרּישְׁנַּה יקירי, למראה ידידי וקרובי הניצבים למולי חדורי רוח קרב, חיל ורעדה פושטים באברי גופי ופי ניחר.
פסוק 1.29: גופי כולו רועד, שערותי סומרות, קשתי גָאנְּדִּיוַה נשמטת מידי ועורי צורב.
פסוק 1.30: איני מסוגל עוד לעמוד כאן. שיכחה משתלטת עלי ודעתי מתבלבלת. הו קְרּישְׁנַּה,הורג הזֵד קֵשִׂי, רק סימנים מבשרי רע אני רואה.
פסוק 1.31: קְרּישְׁנַּה יקירי, איני מוצא כל טעם בהרג קרוביי בקרב זה, גם איני משתוקק לניצחון, לממלכה, או לאושר שיבוא בעטיים.
פסוקים 1.35-32: הו גוֹוינְדַה, מה יועילו לנו ממלכה, אושר, או אף החיים עצמם, בשעה שמי שעבורם אנו משתוקקים לכל אלה ערוכים עתה לקרב? הו מַדְהוּסֻוּדַנַה, הנה מורים, אבות, בנים, סבים, דודים מצד אמי, חותנים, נכדים, דודנים וקרובים – כולם עומדים למולי, נכונים להקריב חייהם ורכושם. אולם מדוע שאחפוץ להרגם, אפילו שאלה מבקשים להרגני? הו מקיים כל ישויות החיים, איני מוכן להילחם בהם אפילו עבור שלושת העולמות, קל וחומר עבור כוכב זה. איזה תענוג נפיק מהרג בני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה?
פסוק 1.36: אם נטבח תוקפנים אלה, הרי שנסתבך בחטא. מכאן שאל לנו להרוג את בני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ואת ידידינו. הו קְרּישְׁנַּה, בעלה של אלת המזל, במה נזכה? כיצד יביא לנו מות קרובינו שמחה?
פסוקים 1.38-37: הו גַ'נָארְדַנַה, אף שאנשים אלה שטופי חמדנות ואינם בוחלים בהריגת בני משפחה או במלחמה עם ידידים, מדוע שאנו, אשר מודעים לחטא שבהרס משפחה, נבצע מעשים נפשעים שכאלה?
פסוק 1.39: עם חורבן השושלת אובדת המסורת המשפחתית הנצחית, ושארית המשפחה מדרדרת אז לחיי כפירה.
פסוק 1.40: שעה שרוח כפירה שוררת במשפחה, הו קְרּישְׁנַּה, נשות המשפחה מאבדות את תוּמתן, וכאשר מידרדרות הנשים, הו בן לבית וְרּישְׁנּי, נולדים צאצאים בלתי רצויים.
פסוק 1.41: אין ספק שריבוייה של אוכלוסייה בלתי רצויה מזמין חיי תופת למשפחה, כמוגם למהרסי המסורת המשפחתית. אבותיהם הקדומים של משפחות מושחתות שכאלה נופלים אז ומידרדרים, משום שאין מעלים להם עוד מנחת מזון ומים.
פסוק 1.42: מעשיהם הנפשעים של מהרסי מסורת המשפחה, שמביאים לגידולם של ילדים בלתי רצויים, מחבלים אז בפעולות הרווחה החברתיות והמשפחתיות כולן.
פסוק 1.43: הו קְרּישְׁנַּה, מקיים האנשים, שמעתי דרך שושלת מורים שהרס המסורת המשפחתית מדרדר לגיהינום לעד.
פסוק 1.44: אבוי, מה מוזר שמתאווים אנו לבצע עוונות נוראים שכאלה. מתוך תשוקה לתענוגות ואושר מלכים, אנו נכונים עתה להרוג את קרובינו.
פסוק 1.45: עדיף שבני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, עם נשקם בידם, יהרגו אותי בשדה הקרב, בלתי חמוש ובלתי מתגונן.
פסוק 1.46: סַנְֿגַ׳יַה אמר: אַרְג'וּנַה סיים אז את דבריו בשדה הקרב, השליך את קשתו וחיציו והתיישב במרכבתו בלב מוכה יגון.